מה הסיפור עם כל הכאב הזה?

יש איזה קטע עם החוויה האנושית שלא ממש מדובר, הוא לא נושא כזה ״סקסי״

והנושא הוא כאב. כאב כחלק מהחוייה האנושית.

למעשה אין דרך להתחמק מזה. גם אם הייתה לכם ילדות מושלמת, גם אם לא חוויתם טלטלות גדולות מידיי, סביר להניח שמתישהו חוויתם או תחוו כאב - בין אם זה בסבא שנפטר, כי שברתם את הרגל או כי חברה נפרדה מכם.

הכאב הוא חלק מאוד מרכזי בחווית הגדילה שלנו כאן וזה נכון להעניק לקיום שלו לגיטימציה ולתרגל קבלה מולו ודרכו.

כי לולא כאב לא היינו יודעים שמשהו לא בסדר בגוף, שהעבודה/מערכת יחסים כבר לא נכונים לי שהגיע הזמן לעבור דירה וכדומה.

הכאב נבחר להיות אחד המורים של האנושות והוא אנרגייה המשלימה לעונג, דרך הכאב אנו גדלים.

אבל אנחנו פעמים רבות אנחנו מנסים להמנע ממנו. לא עושים שיחות כנות כדי לא להכאיב, לא עושים שינויים כדי לא לכאוב את כאבי ההתחלה, לא מעזים ללכת אחר החלומות שלנו מהחשש שאולי נרגיש את כאב הכישלון ועוד.

אך אי אפשר להמנע מכאב. אפשר ללמוד לקבל אותו ולדעת שהחיים בנויים ממנהרות של כאב ועונג.

אם אתם במנהרת כאב כעת, דעו שאם תמשיכו ללכת תגיעו לשחרור ולעונג, זה הרעיון פשוט להמשיך ללכת, לא לעצור ולא להכנע שכואב, להמשיך עד שמגיעים לשחרור, מה שמגיע אחרי הכאב שווה את זה ולכן זה בנוי כך,

זה בנוי למען החוויה האנושית הדואלית והמיוחדת כלכך. וזו החוויה שנרשמנו אלייה חוויה של עונג וכאב.

האחד לא מתקיים ללא השני, ויחד הם מחזיקים את זרע ההתעוררות הקיים בתוך כל אחד מאיתנו, ההבנה שגם הם אחד